אדריכל לואי קאהן 2001-1974
לואיס קאהן נהג לומר לתלמידיו, אם אתם נתקעים בלי רעיון, בקשו עצה מהחומרים שלכם. "אתם אומרים ללבנה, מה את רוצה, לבנה? והלבנה אומרת לכם, אני אוהבת קשת. ואתם אומרים ללבנה, תשמעי, גם אני רוצה קשת, אבל קשתות זה יקר ואני יכול להשתמש רק במשקוף בטון. ואז אתם אומרים, מה דעתך על זה, לבנה? והלבנה אומרת: אני אוהבת קשתות".
עם לואי קאהן האדריכל היהודי אמריקאי נפגשתי שלוש פעמים בעבר, או נכון יותר נחשפתי בפני יצירותיו עבודתו ופועלו. היה זה לראשונה בטיול אחרי צבא בשנת 1986 במעבדות סאלק בלה-חויה קליפורניה, בימים שעוד חככתי בדעתי לאן פניי מועדות, בשנית כשכבר קבעתי את דרכי כסטודנט לאדריכלות שנה שלישית, בסטודיו משותף של האדריכלים המופלאים אמנון אלכסנדרוני ואלדר שרון ששיתפו בדיון מעמיק שכלל סיפורי מורשת מימי הטכניון העליזים ועל ההערצה לאדריכלים הגדולים, "חלק הלך בעקבות לה קורבוזיה, האחרים בעקבות פראנק לוייד רייט אבל כולנו אהבנו את לואי" (אמנון אלכסנדרוני). ובפעם השלישית נברתי אודותיו בעת מחקר על ירושלים והמפגש עם אמירותיו והצעותיו השונות.
הפכו חלום למציאות עם האדריכל המתאים לכם >>
ללואי קאהן היתה אמונה כי לחומרים עצמם יש ידיעה ברורה מה ייעודם ולא בכדי זכה לכינוי הלוחש ללבנים. בנוסף השילוב בין רוחניות עם יכולת להתחבר אל העת העתיקה, הפכו את יצירתו לכזאת המצליחה לצאת משגרת המודרניזם במחצית השניה של המאה העשרים.
קאהן טען כי הצורה לאו דווקא נגזרת מהפונקציה, יצירותיו לא הלכו שבי אחר האפשרויות החדשות שסיפקו החומרים התעשייתיים, בנייניו עוצבו בסגנון בניה מונוליתי ושאבו השראה מצורות הנדסיות פשוטות בעיגולים גדולים, חצאי סהר ובמשולשים החוצים את קירותיהם הכבדים.
פרופיל של אדריכל
לואי קאהן הגיע בגיל 4 עם הוריו לפילדלפיה שבארה"ב מאסטוניה. החל ללמוד אומנות בגיל 10 ולאחר מכן אדריכלות באוניברסיטת פנסילבניה. עבד במשרדים פרטיים וציבוריים, עד שפתח בשנת 1937 משרד עצמאי. שימש כיועץ לעיניני שיכון בעיריית פילדלפיה. היה מנחה במגמה לאדריכלות באוניברסיטת ייל (1948-57), אמ.אי.טי (1956) ואוניברסיטת פנסילבניה (1957-1971).
עבודותיו ב 20 השנים האחרונות לחייו הביאו לו פרסום רב. השפעתו הביאה במידה רבה לשינוי כיוון. ללואי קאהן השפעה לא רק בתחום התכנון והעיצוב, אלא אפילו על צורת הביטוי והתיאור המילולי של הבנין ותהליך יצירתו.
עבודות עיקריות
גלריה לאמנות באוניברסיטת ייל (1951,53)
בתי מרחצות, טרנטון, ניו-גרסי (1954,59)
מעבדות מחקר באוניברסיטת פנסילבניה (1957,64)
מכון סאלק, קליפורניה (1954,67)
הצעה לבית הכנסת מקווה ישראל, פילדלפיה (1961,70)
קרית הממשלה, דאקה, בנגלה-דש (1962,74)
הצעה רעיונית לבית כנסת החורבה בעיר העתיקה, ירושלים. בנין המעבדות ע"ש וולפסון, אוניברסיטת ת"א (1968,74)
המרכז לאמנות בריטית ומחקר באוניברסיטת ייל (1969,74)
הצעה רעיונית למלון הקריה, ירושלים (1972,74)
