השאירו פרטים
ונחזור אליכם בהקדם:
איך פרצתי את השער של מאה שערים
היי נעים מאוד, שמי מרינה ארפי, ילידת 88, נשואה לעומר, אמה לשני כלבים וחתול מקסימים ובגדול אני יכולה לכתוב ספר על החיים שלי, אבל אנסה לתמצת לכמה שורות…
נולדתי באוקראינה במשפחה במעמד סוציו אקונומי נמוך יחסית, וחינוך כמו שאומרים- סובייטים אמתיים. אבא שלי בן אדם מאוד פדנט ומדויק ואותו דבר תמיד היה
מצופה גם ממני.
איזה אירוני זה?
משהו שבילדות היה לי כעונש, היום הפך לערך הכי חשוב מבחינתי. היום אני לא "חייבת" לעמוד בזמנים, לעשות הכל במדויק וברמה הכי גבוהה שאני יכולה, היום אני "בוחרת" לעשות את זה לבד, פשוט כי אני לא יודעת אחרת וכי לא בא לי אחרת, כמובן שאני מאוד מעריכה את התכונות האלה גם אצל אחרים.
?
פעם ראשונה שבער בי רצון לשיפוץ הייתה ממש בילדות, אנחנו גרנו בבית קרקע ממש קטן, כולו כ- 25 מ''ר. מילא הגודל, אבל שיפוץ נראה לי, הוא לא ראה בחיים.. מאז שאני זוכרת את עצמי בתור ילדה אני ממש התביישתי להביא חברים הביתה ותמיד רציתי לעשות שיפוץ, אני זוכרת שזה ממש העסיק אותי וחיפשתי איך אני יכולה לשדרג את הבית כולו ואת החדר שלנו בפרט. אז בגיל 12-13 מצאתי איזה גליל של נייר בצבע לבן, החלטתי שזה הטפט החדש שלי, הדבקתי אותם לבד, התחלתי לצייר עליהם, הזמנתי חברה הכי טובה שתעזור לי, וביחד עשינו עבודה ממש טובה. אני זוכרת שזה היה אושר, הייתי מרוצה מעל הראש שעשיתי את זה ושיצא גם בדיוק איך שראיתי את זה! כבר אז היה לי מאוד ברור מה אני רוצה ואיך זה הולך להיראות בסוף, הייתה לי תמונה ממש
מדויקת בראש.
מאז שאני קטנה אני רואה את תוכניות הטלוויזיה האלה שעושים מהפכים לבתים, זה תמיד הלהיב אותי, הייתי מעדיפה אותם על סרטים מצוירים ותמיד ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה.
בגיל 14.5 עליתי בתוכנית נעל''ה לארץ, בדיעבד מרגיש לי שעשיתי עליה פעמיים. אני אסביר:
בפעם הראשונה זה היה לשכונת גאולה באזור של מאה שערים בירושלים ובפעם השנייה 3 שנים לאחר מכן, אחרי סיום בית ספר שם ויציאה מהפנימייה לעולם האמתי- הארץ אמתית כפי שאני רואה את זה היום. נראה לי מיותר לציין שבגאולה לא ממש עניין אף אחד מה יש לי להגיד ,איך אני מרגישה או מה אני רוצה.. אז היה לי הרבה תובנות, רגשות ורצונות. היה לי ברור שאני חייבת ללמוד כדי להגיע לכל המטרות שלי וחלומות שלי, אז התחלתי ישר בלימודי הנדסאים במסלול אדריכלות ועיצוב פנים, עבדתי בלילות, למדתי בימים ונהניתי מכל רגע. שום דבר לא היה יכול להסיט אותי מהמטרה, עד היום זה ככה, עוד ירושה מהחינוך הסובייטי. כשסיימתי את זה, המשכתי בהנדסת תעשייה וניהול, ולאחר שסיימתי את שני התארים, הרגיש לי עדיין שחסר משהו… ברור, איך לא? את האהבה שלי לאופנה, לסטייל ולצבע אי אפשר היה לפספס גם בבגדים שלי, אז למדתי גם סטיילינג אישי כמקצוע. היום אני עוסקת בכל התחומים הכי אופנתיים, הכי יצירתיים והכי מעניינים שיש – אדריכלות, עיצוב פנים וסטיילינג אישי. האקלקטיות שהייתה בחיים שלי השפיעה מאוד על הסגנון שלי-
החוסר שבילדות הפך לאהבה לסגנון מודרני ולטרנדים הכי חמים,השורשים האירופאיים השרישו בי אהבה לקלאסיקה ויוקרה,שנים בפנימייה חרדית הפכו ממרדנות צעירים לדרמה אקסטרווגנטית
ומסגרות שחייתי בהם כל החיים הולידו רצון לעשות הכל רק כדי לצאת מהקופסא, לא להיות כמו כולם, להיות שונה, יצירתית ולא ללכת עם העדר.
(עיצוב פנים לבית פרטי,עיצוב פנים לדירה,עיצוב פנים שינויי דיירים לדירת קבלן,עיצוב משרדים,עיצוב חללים ציבוריים,עיצוב מסחרי,הום סטייל-הלבשת הבית,עיצוב מטבחים,עיצוב חדרי שינה,עיצוב חדרי רחצה,עיצוב חדרי ילדים,עיצוב חללים)
